השליף - פרק 3
איך לדבר עם תלמידים בצורה שמגבירה את המוטיבציה שלהם
ואיך להחמיא להם מבלי להרוס אותם?
ערן נוב
ארכיאולוג שעשה הסבה להוראת ההיסטוריה דרך תכנית חותם.
רכז חברתי, מחנך ומורה באורט נעמי שמר, גן יבנה.
המלצת ספר
פרופסור קרול דוויק
מחברת הספר
כוחה של נחישות / דווק ס. קרול
מהדורה באנגלית
מהדורה בעברית
הספר שעליו מתבסס הפרק, מציג את המחקר הפורץ דרך על דפוסי החשיבה וההשפעה שלהם על הלמידה, הצמיחה האישית והצלחה בחיים.
דפוסי החשיבה של קרול דוויק
🔹 דפוס חשיבה מקובע
אנשים שמחזיקים בו מאמינים שנולדנו עם יכולות מסוימות ושהן קבועות: "זה מה יש!". דפוס כזה מוריד את המוטיבציה להשקיע מאמץ ולנסות להשתפר.
🔹 דפוס חשיבה מתפתח
אנשים שמאמינים שהיכולות שלנו אינן נתונות מראש, אלא מתפתחות דרך ניסוי, טעויות ולמידה מתמדת. הם רואים את העולם כמקום שמאפשר גדילה.
מחקרים הוכיחו: המוח שלנו גמיש (Neuroplasticity) ויכול ללמוד הרבה יותר ממה שנדמה לנו. עם השקעה ומאמץ – אפשר להרחיב יכולות ולפתח מיומנויות חדשות.
חשוב לדעת: דפוסי החשיבה אינם אחידים בכל תחום. אדם יכול להחזיק דפוס חשיבה מתפתח לגבי כושר גופני, אבל דפוס מקובע בלימודים. אפילו בתוך תחום לימודי אחד – למשל, מתפתח בשפות אך מקובע במתמטיקה.
שליף מהספרות
"I don't divide the world into the weak and the strong, or into the successes and the failures...
I divide the world into the learners and the nonlearners."
"אני לא מחלק את העולם לחזקים וחלשים, או למצליחים ולכושלים... אני מחלק את העולם ללומדים ולאלו שאינם לומדים."
— בנג׳מין ברבר, סוציולוגאיך הופכים את דפוס החשיבה המתפתח
לנוכח ומשפיע בשגרות של הכיתה שלנו
ללמד דפוסי חשיבה
להקדיש שיעורי חינוך להצגת המושגים של דפוס חשיבה מקובע ודפוס חשיבה מתפתח. לתת לתלמידים דוגמאות מחיי היומיום ולעודד אותם לזהות את עצמם על הרצף.
הטמעת שפה בכיתה
לזהות מקרים בהם תלמידים משתמשים בשפה מקבעת, ולהתערב בהתאם: לפעמים לתקן בעצמנו, לפעמים לבקש מהכיתה להציע ניסוח חלופי.
❌ במקום:
"אתה גאון/אלוף/חכם"
✅ להגיד:
"השקעת", "השתפרת", "לקחת אתגר"
יחס לטעויות
טעות ≠ כישלון
טעות = למידה
לתת לתלמידים הזדמנויות לתקן טעויות וללמוד מהן. למשל: לאפשר תיקון מבחן תמורת בונוס. עצם העבודה על התיקון תוביל לשיפור בציונים בפעם הבאה.
להוות דוגמה אישית
לשתף את התלמידים בקשיים אישיים ותהליכים שעברנו בעצמנו – כדי שידעו שגם אנחנו למדנו, התמודדנו עם טעויות והשתפרנו. לא להציג חזות שהכול בא בקלות.
ניסוי פרופסור קרול דואק
בניסוי של פרופסור קרול דואק, היא נתנה לתלמידים לפתור פאזל המתאים לגילם. לאחר שפתרו אותו בהצלחה, היא חילקה את הילדים לשתי קבוצות ושיבחה כל קבוצה באופן שונה.
קבוצה ראשונה: מחמאה על תכונות מולדות
קיבלה מחמאות כמו: "איזה חכם אתה!".
קבוצה שנייה: מחמאה על מאמצים
קיבלה מחמאות כמו: "איזה יופי, כל הכבוד על המאמץ!".
התוצאות:
לאחר המחמאות, ביקשה דואק מהילדים לבחור בין פאזל קל או קשה יותר. נמצא כי רוב הילדים שהחמיאו להם על היותם חכמים נמנעו לקחת על עצמם אתגר חדש, מחשש לכישלון שיפגע בדימוי העצמי שלהם. לעומתם, רוב הילדים שהחמיאו להם על המאמץ היו מוכנים לקחת את הפאזל הקשה יותר, המשיכו להתמיד ולנסות עד להצלחה, והציגו ביצועים טובים יותר.
מסקנת הניסוי:
מחמאות על מאמץ מפתחות דפוס חשיבה מתפתח ומטפחות מוטיבציה להתמודדות עם אתגרים, בעוד שמחמאות על תכונות מולדות עלולות לגרום להימנעות מאתגרים מחשש לכישלון.
הכוח של המילה "עדיין"
קרול דוויק מסבירה שהוספת המילה "עדיין" משנה לחלוטין את התמונה.
"אני לא טוב בזה" → "אני לא טוב בזה עדיין"
המילה "עדיין" פותחת פתח לאמונה ביכולת להשתפר עם זמן, מאמץ והתמדה.